להצטרפות אנא הקלד/י את כתובת הדואר האלקטרוני שברשותך:
אינטימיות ברשת כחוויה מיידית ומכוננת של העצמי
דפנה הומינר
הרצאת פתיחה ליום העיון "אינטימיות ברשת"
אוניברסיטת תל אביב
פברואר 2005
תקציר :
נושא היחסים ברשת מעלה במחשבה את הסוגיה האם תתכן אינטימיות וירטואלית ואם כן, כיצד מתיישבים מושגנו אודות יחסים כפונקציה של תהליך הכרות מתמשך, עם האינטימיות הוירטואלית המיידית ו"נטולת התהליך", כפי שהיא מוכרת לצרכני הרשת וחוקריה.
ישנם כמה נסיונות להסביר תופעה זו: למשל השימוש באנלוגיה בין הסטינג האנליטי האנונימי נטול המפגש פנים אל פנים לבין עמימותו של המדיום הוירטואלי כמזרז תהליכי העברה והשלכה, מושג "הרגרסיה של הרשת" או רעיון "האובייקט הוירטואלי כאובייקט מופנם", שעליו נשמע בהמשך היום.
אני מנסה להציע כאן ,כי הנסיונות הללו נשארים בתוך השדה הבינאישי של יחסי האובייקט , אך כדי להעריך מימד נוסף של אותה אינטימיות וירטואלית הנשענת אך ורק על המדיום הכתוב, יש לצאת מהשדה הבינאישי ולעבור לשדה התוכאישי: האפשרות להתבונן במתרחש ברשת כעל חוויה מכוננת של העצמי, יכולה להאיר פן נוסף של אותה אינטימיות וירטואלית מיידית שאינה זקוקה לתהליך של הכרות , כחוויה מרגשת בה אדם מגלה לפתע מישהו אחר "ששר בדיוק את השיר שלי ", והמפגש המיידי הזה ביניהם, עשוי להיות רגע מיוחד במינו של הוולדות.
אני שמחה לפגוש אתכם כאן, בכנס השני של חברי פסיכולוגיה ברשת, פורום המאגד בתוכו פסיכותרפיסטים אשר חולקים יחד סקרנות, התלהבות, וחקירה אינטנסיבית, מעשית ותאורטית, של הווית האינטרנט והבטיה הפסיכולוגיים.
כשבחרנו את השם ליום העיון הזה, ניסינו לחשוב מהו המכנה המשותף בין הסוגיות הרבות שנעלה כאן היום, ומצאנו כי כולן עוסקות באותו מימד מרתק בו אנו נתקלים יום יום בעבודתנו ברשת, הלא הוא מימד היחסים הוירטואלים, שתופס נפח כה רב בהוויה האינטרנטית.
העיסוק הרב ביחסים, מעלה מייד באסוציאציה את שאלת האינטימיות, ובעיקר את התהייה האם אינטימיות וירטואלית הינה אפשרית בכלל, ואם כן, מהם מאפייניה של אינטימיות כזו.
הדוברים השונים, ינסו להציג בפנינו היום, מספר הבטים של אותו מושג ,פרדוכסלי לכאורה, הקרוי "יחסים וירטואלים".
דומה שבשמיעה ראשונה, מושג זה מקפל בתוכו סתירה אינהרנטית, בעיקר עבור אנשי מקצועות הפסיכותרפיה שבינינו.
יחסים, כך למדנו ושנינו זה מכבר, הינם תולדה של זיקה מתמשכת בין שניים או יותר, זיקה הכורכת בתוכה הכרות הדדית בסיסית ,ההולכת וגדלה כפונקציה של זמן, המשכיות והשקעה רגשית.
מבין התאוריות הפסיכואנליטיות המתארות את התפתחות האישיות , תאורית יחסי האובייקט הינה זו ששמה במרכז הקורפוס התאורטי שלה את מושג "היחסים", ואותו הבט התפתחותי ומתמשך , של הכרות הולכת וגדלה עם האחר המשמעותי, זה שהוא אובייקט הההטענה הרגשית, הינו הציר המרכזי דרכו נבנית האישיות.
אם ניקח את התאוריה של מלני קליין למשל, הרי תחילת ההתפתחות האנושית הינה באותם יחסים ראשוניים בין התינוק לבין האובייקט החלקי והמפוצל, ובהדרגה ,באמצעות מנגנוני השלכה והפנמה וכן הבשלה של תיפקודי אגו, נוצרת הכרות גדלה והולכת עם האובייקט, מתחברים ומתאחים חלקיו המפוצלים , ובתוך כך הם יוצרים אינטגרציה מקבילה בתוך האישיות הנבנית ומתפתחת.
גם בפרקטיקה הפסיכותרפויטית, יחסים הם עניין תהליכי. החשיבה הפסיכואנליטית מעמידה במרכזה את המושג " תהליך טרנספרנסיאלי": תהליך שחזורי בו מועברים יחסי אובייקט ראשוניים אל דמות המטפל, ומזוקקים בהדרגה מתוך ההפנמות הישנות והלא מודעות, עד אשר כתוצאה מהעבודה הטיפולית, מפנה ההעברה השחזורית בהדרגה את מקומה לתהליך של יצירת יחסים חדשים בין המטפל והמטופל, והפנמתם של יחסים חדשים אלה.
ברוב המקומות בהם מופיע מושג ה"יחסים" או "יחסי אובייקט", הוא מופיע בתוך קונטקסט של הכרות ראשונית אשר הולכת ומתפתחת בהדרגה ובאופן תהליכי, לכלל זיקה חיובית קבועה ויציבה, שאפשר לקרוא לה בשם אינטימיות או אהבה.
במבט ראשוני, דומה שהווית האינטרנט מציגה תמונה מעט שונה:
אלה בינינו העוסקים בחקר האינטרנט, וגם גם רבים אחרים המכירים מקרוב את הווית הרשת, יודעים לתאר פנומנולוגיה שאינה עולה בקנה אחד עם אותם מושגים של "יחסי אובייקט" או של "תהליך", כפי שהם מוכרים לנו מהתאוריות הפסיכולוגיות המקובלות.
ההוויה הוירטואלית מציגה לעיתים קרובות תופעה מעניינת לפיה אהגולשים יוצרים ביניהם לבין עצמם קשרים שנחווים כעמוקים ומשמעותיים, במהירות רבה.
קשרים אלה, שאכנה לצורך ההמשגה בשם "קשרים נטולי תהליך", אינם מבקשים לעצמם כל הכרות הדרגתית נבנית.
לעיתים קרובות הם אינם מבקשים או זקוקים כלל להכרות כלשהי , ואף לא לידע מינימלי אודות מאפייניו המציאותיים של האחר.
רבות נכתב ועוד יכתב בנסיון להסביר אותה מהירות "נטולת תהליך" לכאורה, בה יוצרים אנשים אינטימיות וירטואלית עם זרים גמורים.
כך למשל ההסבר הידוע לפיו האינטרנט, היוצר חסך ויזואלי והעדר ראייה והיראות על ידי האחר, מאפשר בשל כך שחרור מהיר של דחפים ליבידנליים ואגרסיביים, ותוך כדי כך, חצייה מהירה של המרחב הבין אישי לעבר האחר, והטענתו בדחפים ורגשות מושלכים. זאת ללא אותו עיכוב תרבותי הגנתי שיוצר המפגש פנים אל פנים.
ואריאציה אחרת להסבר זה , מייצרת מעין אנאלוגיה בין דרישתה של הפסיכואנליזה הקלאסית לתנאי סטינג הנחשבים כמקדמים השלכה והעברה לבין התנאים האנונימיים שמספק האינטרנט. חסידי הטיפול דרך האינטרנט, טוענים כי דוקא האינטרנט כמדיום עיוור ונטול פנים, משרת את מטרות האנליזה הקלאסית אשר השכיבה את המטופל על הספה ומנעה ממנו קשר עין עם המטפל, במטרה ליצור עמימות סביב דמותו ובאופן זה לזרז תהליכים טיפוליים של השלכה והעברה.
על כל זאת ועוד, נמשיך ונשמע במהלך היום הזה, שאני מקווה שיהיה מרתק ומעניין כפי שראוי לו שיהיה.
ולפיכך אניח כעת בצד את מושג האינטימיות כפי שהוא מומשג ומיושם בשדה של יחסי אובייקט, ואפנה אל עבר שדה החוויה הקיומית של האדם , השדה של התהוות העצמי.
אני מבקשת להציע , בהמשך לדברים שהצעתי בכנס הקודם, כי האינטרנט הינו מדיום אשר עשוי לשרת את צרכי התפתחות העצמי, וכי לפיכך את מושג האינטימיות ברשת, נוכחותה או העדרה, אפשר לחפש באופנים הנבדלים מאותה בחינה שגרתית ותהליכית של "יחסים" או "הכרות הדדית" או אפילו "אהבת אובייקט".
פסיכולוגיית העצמי מציעה לנו מסגרת תיאורטית לבחינת האפשרות לראות את האינטרנט כסוג מיוחד ומעניין של זולתעצמי. זאת בשל זמינותו הכמעט אינסופית, ובשל היותו מסוגל לספק באופן פרמננטי וללא הפרעה, את אותם חומרי הזנה ההכרחיים לבניין העצמי ולשימורו, כפי שהצביע עליהם קוהוט:
חווית הניראות (מירורינג), האידאליזציה, והתאומות (twinship )
אם ניקח למשל את תופעת הבלוגים , אותם יומנים וירטואליים הפתוחים לכל דיכפין, נוכל לראות בהם הדגמה מצויינת לאופן בו משתמשים הגולשים הכותבים , בציבור הגולשים הקוראים, כספק קבוע וכמקור בלתי נידלה לניראות (מירורינג).
כאשר אדם כותב בפורום פתוח או בבלוג, הוא יודע כי בכל רגע, 24 שעות ביממה, יש מישהו שעשוי לראות אותו, את נימי הנימים של ריקמת הוויתו.
חווית ההינכחות הזו, ההיראות הזו בפני קהל כה רב ועם זאת בלתי מאיים בשל העדר מראה פניו המובחנים, הינה חוייה מכוננת עצמי באופן מובהק.
האידאליזציה הינה תופעה המוכרת היטב לעוסקים בחקר האינטרנט, ובעיקר למנהלי הפורומים. הפורום , מנהלו, או שניהם יחד, נעשים פעמים רבות מושא אידאליזציה עבור המשתתפים.
חשוב לומר, כי האידאליזציה הקוהוטיאנית אליה אני מתייחסת כאן, אינה אידאליזציה הגנתית כפי שנהוג לעיתים להתייחס אליה בתיאוריות אחרות.
האידאליזציה הקוהוטיאנית מבקשת להמשיג אותה חוויה מרגיעה , שהיא תולדת האפשרות להתמזג עם ישות רחבה, חזקה, יציבה ומהימנה : ישות רבת ערך, המעמידה את נכסיה ומשאביה האנושיים לרשות היחיד באופן פתוח, נדיב ,חופשי ונטול התחשבנות שלי/שלך.
אידאליזציה כזו, יוצרת באדם תחושת ביטחון ושייכות עמוקה, בלתי ניתנת להפרה, בינו לבין העולם, ומולידה ערכיות, במובן המופשט והגבוה ביותר של מילה זו - ערכיות של שיתוף, חמלה, ונדיבות.
מחומרים אלה נבנית העצמיות הקוסמית, אותה התפתחות בוגרת של העצמי עליה דיבר קוהוט, המאפשרת התפשטות מכבלי הגופנפש הפרטי, על תשוקותיו ופחדיו האישיים, ונגיעה בחוויה של היות חלק בלתי נפרד מהעולם כולו.
המדיום האינטרנטי, אשר מקרב את הרחוקים ומאגדם יחד, מאפשר קשר פשוט ובלתי אמצעי עם כל אדם על פני כדור הארץ, ומזכיר, בעצם הוויתו, כי בכל מקום ומקום בעולם נמצא היחיד, שהוא לעיתים גם בודד:
אותו יחיד, שהוא אמנם מיוחד לעצמו וזקוק למי שיראה אותו ביחודו זה, אך יחד עם זאת, הוא חלק בלתי נפרד מהוויה גדולה , רחבה ואינסופית של חיים.
וכפי שפעמים רבות אכן קורה, החוויה הוירטואלית החזקה של השתתפות בפורומים , עשוייה לאפשר עליית מדרגה של התפשטות מחשבונות ואינטרסים יומיומיים באשר לנתינה וקבלה , והתייחסות אל הזולת כאל הרחבת עצמיותו של היחיד. אחת התופעות המרגשות של הרשת, הינה אותה נדיבות מופלאה שמתגלה לפתע, בין אנשים שהם לכאורה "זרים גמורים" אך למעשה חולקים יחד רגעים יקרי ערך של היוולדות.
חווית הקריאה בבלוגים של אחרים, ושאר הצורות האינטרנטיות בהן אדם יכול לקרוא מקרוב כל כך, את תוי נפשו ואת צלילי נשמתו של הזולת, עשוייה לספק חוויה מרגשת ומעשירה של twinship, תאומות.
זוהי אותה תחושה עילאית, בה אדם חש בבת אחת שאיננו מצוי לבדו בעולם. זהו אותו רגע בו נמסות חומות הגוף אשר מפריד ומבודד אותנו מהעולם ומזולתנו,
ואפילו מאפייניה היחודיים של הנפש ופרטיה הביוגרפיים אינם מהווים עוד מגבלה או מחסום ביני לבין האחר, והם למעשה נעלמים, או נעשים בלתי רלוונטיים.
כל שנותר הוא חווית התאומות הרוחנית, זו שמאפשרת לנוח לרגע קט או אף ליותר מזה, ממשא הבדידות הקיומית אותו נושא כל אדם בגפו, בתוך הגופנפש הפרטי המתכלה, הסופי שלו.
חווית התאומות, כפי שהיא נגלית לעיננו דרך הקריאה המשתתפת , המשוקעת, המתבוננת בהוויתו הרוחנית של האחר,שהוא בעצם אני עצמי, האחר שהוא מעבר לפרטי הביוגרפיה הפרטית שלו, חוברת לחוויות המירורינג והאידאליזציה ומשלימה אותן.
אחת מצורות הביטוי של חוויות מכוננות עצמי אלה, הינה היכולת שלי לדבר את עצמי דרך כתיבתו של האחר, אשר פעמים רבות עושה זאת טוב ממני, ובכל זאת הוא עושה זאת כמוני בדיוק. כמוני, כפי שהייתי כותב את עצמי אילו הייתי הוא.
אני מבקשת להציע כאן היום, כי אינטימיות וירטואלית הינה זיקתו של האדם הכותב לאותו זולתעצמי וירטואלי נטול פנים מוחשיים אשר יראה אותו כהוויותו, וזיקתו של הקורא אל מי ש"כותב" אותו כאילו היה הוא. זו אינטימיות אשר בנוכחותם של תנאים מסויימים, שהאינטרנט מסוגל לעיתים להציע, יכולה להווצר בבת אחת, כמין יש מאין, המתהווה לפתע בין שני אנשים או יותר.
ללא תנאים מוקדמים, ללא הכרות, רק מתוך שאיפתו הבלתי פוסקת של העצמי להיברא, להיראות, להתקיים במלואו, בכל פעם שתנאי הסביבה מספקים לו מצע מזין דיו .
אינטימיות זו, שהיא חוויה של התמוססות מיידית של גבולות הגופנפש והתרחבותו הפתאומית, היא מיידית ואין לה דבר עם מושגי "היחסים","ההכרות" ו"התהליך ההתפתחותי ", כפי שהם ניצפים ומוגדרים בשדה הפסיכולוגי של יחסי אובייקט אינטראקטיבים.
המפגש האינטימי , המיידי, בין שניים הקוראים- כותבים- מגלים לפתע איש את עצמו ואת זולתו, עשוי להיות מפגש בורא חיים, המוליד יצירה.
ולסיום , הרומן "שתהיי לי הסכין" מאת דוד גרוסמן, מתאר קשר מכתבים מרגש בין גבר ואשה שמעולם לא נפגשו, ואשר תחילתו בראייה מקרית, חד צדדית, חטופה ומהירה שראה הגבר את האשה. המגע היחיד המתרחש ביניהם, למרות היותו כתוב בעט על גבי נייר ולא על צג של מחשב, הינו וירטואלי לגמרי, ובתוכו זורמת אותה אינטימיות מכוננת עצמי, שביקשתי לתאר בדברי אלה.
ואתן כעת למרים, גיבורתו הספרותית של גרוסמן, לחתום הרצאה זו בשמי:
"שבוע שלם הייתי אתך, מלה במלה. עשרות ומאות הדפים שמתחת לדף הזה. כמו קליפת אגוז על גלים סוערים אני מרגישה לכתוב לך כאן, וכעת עולה בדעתי שאולי הייתי צריכה להוסיף איזו הקדמה בתחילת המחברת, או הסבר כלשהו בסופה, אבל מה הייתי כותבת... מה מכל הדברים... אולי מה שפעם אמרתי לך, שבעיני, לגלות לאדם על עצמו דבר מה שאיננו יודע- זו מתנת אהבה גדולה.
הכי גדולה.
וחשבתי גם, שאם תקרא ברצף את מכתביך, בלי אלה שלי, מהראשון ועד לאחרון, תוכל לגלות על עצמך כמה וכמה דברים חדשים. לא רק "רעים", כפי שאתה לפעמים להוט לגלות.
ואולי תתחיל להביט על עצמך במבט אחר. במבט שלי למשל."
