דצמבר 2011

"כָּמָה יַלֶלִי לִיוֹת"

ספר שירי "כמה יללי ליות" (כמה יעלה לי להיות), יצא לאור בימים אלה בהוצאת "גוונים". הספר אוצר פכים קטנים של שירה, המתבוננת בקיים באשר הוא.
על הספר


ברוכים הבאים לאתר!

האתר מבקש להציג לציבור הרחב את פסיכולוגיית העצמי ואת הגישה הטיפולית הנגזרת ממנה מחד, ולהעמיק את ההכרות של אנשי המקצוע עימה, מאידך. בתקווה שמשהו מרוח פסיכולוגיית העצמי יצליח להישמר גם במילים הכתובות וביניהן .
דפנה הומינר, מאי 2009

הנכם מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה ולקבל עידכונים על הנעשה באתר



 24/7/11 האתר עבר עיצוב מחודש  מתוך רצון  להנעים את חווית הגלישה ולאפשר התמצאות קלה ומהירה יותר בתכנים המצויים בו,.

13/8/11:
על התעוררותה של אידאולוגיה א- פוליטית בחברה הישראלית-הרהורים על אוהלים ואידאליזציה ברוח פסיכולוגיית העצמי.
קיראו :

על אוהלים ואידאלים



להצטרפות אנא הקלד/י את כתובת הדואר האלקטרוני שברשותך:
 שלח
 

חשיפת יתר ברשת מול המשאלה לאינטימיות
הרהורים ב"פתרונות עכשויים" לשאלת הבדידות


דפנה הומינר

הרצאה שנישאה בכינוס השנתי ה15 של איגוד האינטרנט הישראלי
21 בפברואר 2011 , כפר המכביה , רמת גן


השפעות התרבות האינטרנטית על נפש האדם מעסיקות אותי בעשור האחרון, ואני מרצה וכותבת עליהן במסגרות שונות. עשר שנים זהו פרק זמן קצר מאד, לפחות במושגים "פרה-אינטרנטים", לכן ההרהורים מצטברים ומשתנים תוך כדי תנועה, ואני מודה על ההזמנה וההזדמנות לרענן ולנסח מחדש את מחשבותיי בנושא חשיפת יתר ברשת.

הייתי רוצה להציג בפניכם היום אמירה, שהיא בעיני עקרונית מאד, אמירה המבקשת להצביע על הקשר המורכב והטעון בין שלושה משתנים עיקריים:
1. חווית הבדידות הקיומית –כנגזרת (או גזירה) בלתי נמנעת , של תפיסה תרבותית המאדירה את רעיון האינדיבידואליות, מעדיפה השגיות אישית ומעניקה ערכיות גבוהה במיוחד למימוש עצמי שאפתני של הפרט.
2. אינטימיות- כזיקה רגשית מחוייבת, המחברת בני אדם בקשרי נאמנות אמיצים, ומהווה, מאז ומעולם, את המרפא הטבעי והבלעדי לכאב הבדידות.
3. חשיפת יתר ברשת- כאחת הצורות העכשויות של הניסיון האנושי לטשטש את תחושת הבדידות ולהקהות כאב נפשי באמצעות שימוש בחומרים מאלחשים.

נפש היחיד בצומת השתנות הערכים

סיפור מהמסורת הבודהיסטית, מספר על מורה זן דגול, שבעקבות בקשת תלמידיו מהמערב, טס לראשונה בחייו במטוס והגיע לארצות הברית. מייד עם רדתו מהמטוס, התיישב הנזיר על הארץ בשתיקה. מלוויו האמריקאים, לא העזו תחילה להפריע את ישיבתו, אך לאחר שהתארכה מאד, פנה אחד מהם ואמר בזהירות : כבודו, כבר הגענו לארצות הברית , האם אתה מחכה למשהו? כן, ענה הנזיר, עכשיו אני מחכה שגם הנשמה שלי תגיע."

סיפרתי זאת, כדי להזכיר אמת פסיכולוגית פשוטה-
נפש האדם וליבו, הינם איטיים הרבה יותר משכלו ומחשבתו . הנפש המערבית מצוייה כיום במעבר לא פשוט בין תרבויות שונות מאד זו מזו.
הנפש שאכנה אותה כאן בשם "פרה-אינטרנטית" צריכה לעבור דרך ארוכה, ובעיקר לשאת את הפער העצום בין תהליכים תרבותיים מואצים שמביא עימו האינטרנט, לבין הקצב הפנימי של הנפש, שאינו מסוגל להשתנות, גם אם הגוף והמוח, מנסים לגזור עליו שינוי מהיר.

נדמה לי שכיום, ברור כבר לכולנו הפער העצום בין ערכי התרבות הפרה-אינטרנטית, שדגלה בתהליכים ממושכים ובסבלנות משתלמת, העריכה השקעות לטווח ארוך, דחיית סיפוקים, עיכוב האימפולסיביות, ובעיקר- האמינה באינטימיות כפונקציה של מחוייבות רגשית עמוקה ובלעדית, לבין התרבות האינטרנטית, שחרף התקיימותה הקצרה בשנים, הספיקה לחרות על דגלה ערכיות אחרת לגמרי:
ערכיות שנמדדת בזמינות גבוהה , במהירות התגובה, בהעדפת הריבוי הכמותי של מידע ושל קשרים חברתיים גם יחד, על פני העומק והאיכות שלהם, ובהסחרה - התייחסות אל הנפש, בדומה להתייחסות אל הגוף, לא כאל מרכז חוויה והוויה, אלא כאל מוצר צריכה בעל ערך נקוב, שניתן להעלותו בדרכים שונות, והוא מוצע למכירה בשוק החופשי ולפיכך יש לשאוף לשפר את האטרקטיביות החיצונית שלו כדי להגביר את סחירותו.

אחד ממאפייניה של תרבות חדשה זו, הינו החשיפה העצמית המוגברת, המהווה את נושא הדיון היום.

אם לחזור לסיפור על נזיר הזן, השתנות תרבותית ונפשית זו, כטבען של השתנויות נפשיות מהירות מדי, יוצרת מצב זמני של חוסר איזון, שבעקבותיו נוצרים פתרונות חדשים לשאלות אנושיות יסודיות.
לא כל הפתרונות החדשים הללו מוצלחים מבחינת התועלת שהם מביאים לנפש האדם, ולגבי חלקם לפחות, אפשר לקבוע כבר עכשיו ובסבירות לא מבוטלת, שהינם בעלי השפעה מזיקה.

אחת ההשפעות המרכזיות אותה אני מבקשת לנסח כאן באזניכם, קשורה להשתנות מהותית של האופן בו מנסים, היחיד והחברה,להתמודד עם סוגיית הבדידות הקיומית.

חשיפת יתר ובדידות קיומית- "פתרון" חדש לבעיה ישנה.

הבדידות הקיומית הינה, להבנתי, המקור העיקרי של הסבל הנפשי על צורותיו השונות. הבדידות הנפשית של האדם המערבי, היא נגזרת של פילוסופיה רבת שנים, המאמינה שהעצמי הינו ניפרד מהסובב אותו,והעצמאות הנפשית הינה ההשג ההתפתחותי הגדול ביותר של האדם הבוגר.

תפיסה זו, שונה מאד מהפילוסופיה המזרחית למשל, לפיה העצמי היחיד והניפרד הינו אשלייה, והמציאות הנורמלית היא של תלות הדדית בלתי פוסקת בין בני אדם.
האדרתה של החברה המערבית החילונית , את היחיד העצמאי , ההשגי, זה שאינו תלוי באחרים פיזית ונפשית, יוצרת נטייה מוגברת לבדידות קיומית.
עם כאב הבדידות הזה, מנסה האדם להתמודד באמצעות התקווה ,הלא תמיד מודעת, למצוא בזולת, או בעולם הסובב אותו, מרפא.
אני מבקשת להציע, שהאדם מחפש מאז ומעולם חוויה אחדותית והרמונית עם האחר, כפיתרון של ממש לחווית הבדידות הקיומית. ההתאהבות למשל, כתופעה נפשית, אינה רק משיכה פיזית ונפשית אל האחר, אלא חוויה חזקה ורבת עוצמה , של ביטול גבולות הנפש והתמזגות עם הזולת.
גם חוויות דתיות ורוחניות, מספקות לאדם מרגוע ,בכך שהן מציעות מזיגה עם אל או עם רעיון אוניברסלי כלשהו, ובכך מאפשרות מרפא לכאב הבדידות הקיומית.

האדם, מחפש אם כן מרפא לבדידותו, אך מכיון שחיפוש זה אינו תמיד מודע, הפתרונות אינם תמיד מוצלחים.
תופעת החשיפה העצמית המוגברת ברשת ובמסכים בכלל, הינה לדעתי מין פיתרון חדש שכזה, המשתמש בכלים טכנולוגיים חדשניים, שהמוח הספיק להבינם ולהסתגל אליהם, אך הנפש עדיין אינה מסוגלת לעכלם באופן שלם.

"פיתרון" זה, של חשיפה עצמית מוגברת, מנסה באופן לא לגמרי מודע, לשבור במהירות ובכוח את גבולות הניפרדות המעיקים שבין אדם לאדם, באמצעות חשיפה והצצה חטטנית לפרטי הפרטים הפיזיים והנפשיים של האחר.
אלא שהאחר אינו מצוי בתוך פרטיו: כדי לגעת באמת באחר ולהנגע על ידו, יש צורך באינטימיות.
המפגש האינטימי עם האחר, כמרפא אמיתי לבדידות, חייב לעבור דרך אתיקה אנושית, אחריות, חמלה ,ושאר ערכים של "העולם הישן", שאני מקווה בכל לבי שישארו עמנו לנצח.

לכן , החשיפה העצמית המוגברת, כניסיון לא מודע לבטל את גבולות הניפרדות ולרפא את הבדידות, הינו פיתרון שאינו רק בלתי מועיל, אלא שיש בו גם פוטנציאל לנזק : כשלונו הבלתי נמנע, מביא להעצמת חווית הבדידות ולעלייה בתחושות היאוש, הריקנות והחרדה.

מעט תיאוריה פסיכולוגית "על קצה המזלג"

אם לתמצת, המשימה ההתפתחותית העיקרית של האדם, זו שאינה משתנה ונמצאת מעבר לשינויים התרבותיים, הינה להשתחרר מהתלות הינקותית באחרים, להפוך לאדם עצמאי ובלתי תלוי מבחינה רגשית, ועם זאת, להישמר מהמלכודת המסוכנת ביותר מבחינה נפשית, הלוא היא סכנת הבדידות הקיומית, המביאה איתה כאבי נפש חמורים כגון דיכאון, חרדה ,תחושת ריקנות וחוסר ערך ומשמעות.

תיאוריות פסיכואנליטיות רבות ושונות הסבירו, כל אחת בדרכה, את האופן בו הנפש מתפתחת אל מול האתגר הקיומי הזה. ללבי קרובה במיוחד פסיכולוגיית העצמי, משנתו התיאורטית של היינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי יהודי אוסטרי, שחי ופעל רוב שנותיו בארצות הברית.
קוהוט סבור שהתפתחות העצמי מתרחשת לא רק בילדות המוקדמת, אלא לאורך מעגל החיים, והוא מסביר אותה באופן הבא:
כדי לחוש חוויה של ביטחון קיומי ושל ערך עצמי יציב ובריא, זקוק האדם לשני חומרי הזנה יסודיים ,אותם הוא אמור לקבל מסביבתו:
1.לניראות- תחושה של היות נתון בקשר של מזיגה נפשית אמפתית עם אחר משמעותי, אשר מתמסר אליו, ומשמש לו כמראה אנושית מיוחדת במינה, הרואה את הנפש פנימה ולא את המעשה החיצוני.
זוהי חוויה של קשר עם מי שמבין ומקבל אותו כפי שהוא, ללא שיפוט וללא ביקורת.

2. אידיאליזציה - חומר הזנה אחר לו זקוק העצמי במהלך התפתחותו לאורך החיים, הוא קשר עמוק ומתמשך עם אדם אחר , הנחווה על ידו כמוערך מאד, כבעל שיעור קומה וערכיות אנושית גבוהה.
חשיבותה העיקרית של חווית האחדות עם אחר מואדר , הינה ביכולתה לרפא ולחסן את האדם מפני סבל הבדידות הקיומית , בהציעה קשר של איחוי בין האדם לבין העולם הסובב אותו , ובהיותה מגשרת על פני כאב הניפרדות הגופנית הבלתי נמנעת.

המבט האמפתי אותו מקבל האדם במהלך חייו, בונה את חווית העצמי ואת הערך העצמי שלו, ואילו ההתמזגות עם דמות אידאלית ורבת ערך, הופכת ברבות הימים ליכולתו של האדם להיות אמפתי לזולתו, ולחיות חיים בעלי ערכיות רחבה ורוחנית , יותר מאשר ערכי ההישרדות המאטריאלית בלבד.

עד כאן, פסיכולוגיה על קצה המזלג, ומכאן לשאלה : מה לזה ולחשיפה הנפשית המוגברת באינטרנט, ולאותו מפגש ערכים מטלטל בין הנפש האינטרנטית לנפש הפרה–אינטרנטית?

אנסה לתמצת את עיקר טענתי ולומר שהאדם האינטרנטי, הינו אדם שאיתרע מזלו להיוולד לתוך מערכת חברתית בה נוצר חוסר איזון ברור בתפריט הנפשי שהיא מספקת לחבריה.

יליד חברת השפע המערבית והטכנולוגית בעשורים האחרונים, הינו אדם שהתרגל לקבל רק מחצית מהמזון הנפשי לו הנפש זקוקה:
מבין שני אבות המזון הנפשי שהמשיג קוהוט , הניראות והאידיאליזציה, הוא התרגל לצרוך צריכת יתר של הניראות, ולחפש באופן כפייתי אחרי מבט מתפעל ומאשר, כתחליף למחסור בערכיות ובאידאלים רוחניים ואלטרואיסטים, אשר רק באמצעותם ניתן לחוות הפגה אמיתית של הבדידות .
אכילת יתר זו, של מזון דל ומצומצם מבחינת מרכיביו, יוצרת נפש לא מאוזנת.

הניסיון להשעין את הקיום על ערכיות צרה של מיסחור העצמי וטיפוחו הנרקיסיסטי לצרכי שיווקו האטרקטיבי, יוצרים מחסור בערכיות רחבה ואוניברסאלית: כזו המוקירה את זיקת הערבות ההדדית, את הנכונות להקרבה העצמית למען הזולת ואת הברית הנפשית העמוקה בין בני אדם , כרבת ערך בפני עצמה, ושונה בעליל משותפויות אינטרסנטיות של "תן וקח".

הזולת ,שוב אינו מושא הכמיהה להימזג אל תוך המסתורין האנושי הטמון בחובו ,
בעידן החדש, הזולת הוא אך ורק הצרכן הקונה את מופע העצמי שאני מציג בפניו.
הבדידות לא תוכל להיפתר לעולם דרך הגברת החשיפה העצמית ברשת , או בכל מימד ממוסך כזה ואחר, משום שבמצב כזה הזולת הינו "קהל", וככזה, אין העצמי מעוניין (ואף אינו מסוגל), לחוות חוויה של אחדות נפשית עימו , אלא אך ורק בקבלה חד צדדית של אישורו והתפעלותו .

לסיכום:
חווית הבדידות הקיומית, היא תוצאה של פילוסופיה מערבית רבת שנים הרואה בעצמאות ובאינדיבידואליות את ההשג העיקרי של האדם ומאדירה אותו. בדידות זו , גורמת לסבל נפשי רב, אשר ממנו נגזרים רוב תחלואי הנפש.

הפיתרון האמיתי היחיד לבדידות הנפשית (בשונה מהפיזית) הוא באמצעות היכולת להתמזג באופן אינטימי עם העולם ועם הזולת האנושי בתוכו, תוך ויתור זמני על גבולות הנפש הניפרדת ועל הנרקיסיזם האישי המייחד אותה.

הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט, טוען שכדי לחוש תחושות של ערך עצמי יציב, שלווה וביטחון, זקוקה נפש האדם לקבל מהסביבה מזון משני סוגים: הראשון, הmirroring , מטפח את הערך העצמי האינדיבידואלי, והשני, האידאליזציה, מטפח את היכולת לחוש חיבור אמיתי לעולם וליצור אינטימיות דרך ערכיות ומחוייבות לזולת.

בשל נסיבות זמניות, הקשורות במידה לא מבוטלת בשינויים טכנולוגיים מהירים מדי לנפש האדם, התפריט הרגשי שמספקת בעשורים האחרונים התרבות הינו בלתי מאוזן:

מחסור בחומר חיוני מסוג אחד, מוביל לניסיון פיצוי דרך השענות הנפש על הציר האחר: הנפש מנסה לפצות עצמה על העדר האידאלים הרוחניים, מרפאי הבדידות, דרך "אכילת יתר" של המזון הנרקיסיסטי, לצורותיו השונות.

חשיפת יתר ברשת, יכולה להיות ביטוי לאכילת יתר מהמזון הנרקיסיסטי על חשבון הערכיות החסרה, וניסיון לשבור במהירות ובכוח את גבולות הניפרדות של העצמי והאחר, דרך פסיאודו אינטימיות של התערטלות והצצה לפרטי הפרטים של חיי האחר, במאמץ כושל להפיג את הבדידות הקיומית.

אכילת יתר אינפלציונית של מזון נפשי לא מספק, אינה פותרת את הבעיה אלא מביאה להתמכרות, אשר מצידה, חוסמת את הדרך לפיתרון אמיתי של הבעיה, וכך נוצר מעגל התמכרות סגור.

אך כפי שאמרתי בתחילת דבריי, אני מאמינה שהתפתות זו לפתרונות לא מוצלחים, הינה קצרת ימים, והיא תולדה של חוסר איזון זמני ,שנוצר עקב שינויים תרבותיים וחומריים מהירים מדי.
הנפש האנושית , אינה מסוגלת לזרז את עצמה, וטוב שכך.
נמתין נא בסבלנות, ונאמין ברוח האדם, שתגיע למקומה הנכון גם בעולם החדש , המהיר והמופלא הזה. 







 

 

לייבסיטי - בניית אתרים