מחדר הטיפול אל החלל הוירטואלי-הרצאה

מחדר הטיפול אל החלל הוירטואלי / דפנה הומינר
הרצאה שניתנה במסגרת יום העיון: התערבויות פסיכולוגיות באינטרנט
אוניברסיטת תל אביב | 2004

הקדמה

אני מבקשת להזמין אתכם לצאת איתי לשעה קלה מדלת אמות חדר הטיפול, אל מסע לתוך העולם הוירטואלי כפי שנגלה בפני במסגרת שהות יומיומית באינטרנט (בשנים 2000 - 2004) , כמנהלת פורום פסיכולוגיה באחד הפורטלים הגדולים ברשת.

כפסיכולוגית קלינית, אני יודעת שיציאה זמנית זו מחדר הטיפול המוגן והמעוגן היטב במסורת מקצועית ובאתיקה ברורה וממוסדת, לעבר החלל הוירטואלי הבלתי מוכר דיו, אינה פשוטה כלל ועיקר **
דומה שבמבט ראשוני לפחות, הווית האינטרנט ועולם הפסיכותרפיה קוטביים זה לזה, אך עם זאת ניתן למצוא נקודות השקה לא מעטות בין שני העולמות, ומאמץ האדאפטציה של העולם הוירטואלי אל תבניות היסוד המוכרות של עולם הפסיכותרפיה הוא מאמץ מרתק ומסקרן.

* יש לציין, כי הרצאה זו נכתבה כתאור חוויתי וראשוני ביותר של ההוויה הרשתית החדשה שהתגלתה לי.  עם הזמן וההכרות המתמשכת עם הווית האינטרנט והשלכותיה הפסיכולוגיות ,התעמעם זוהרה של ההיקסמות הראשונית והשתנה רישומם של חלק מהדברים בתודעתי, ככל שרבו ההתנסויות והחוויות הדו-ערכיות שנוספו עם השנים. את התרשמויותיי המאוחרות יותר, העליתי על הכתב בהרצאות נוספות, המובאות כאן אף הן.
 

** מאז התפרסמה הרצאה זו לראשונה בשנת 2004 באתר פסיכולוגיה עברית, הסתבר לי כי יש הנוטים לראות בה מעין מתן לגיטימציה לאפשרות של טיפול פסיכולוגי  דרך האינטרנט/פורומים ולא כך הדבר.  נהפוך הוא- דרך חוויות מורכבות שחוויתי בשהותי ברשת, וחקירה "דרך הרגליים" של הוויה וירטואלית זו, אני יכולה להסיק כיום כי האינטרנט, חרף הפיתוי הרב שבזמינותו הרבה, אינו יכול בשום אופן להחליף טיפול פנים אל פנים. אם בכלל, הוא יכול להיות כלי עזר נוסף של המטפל בשעת הצורך , ו/או כדי לגשר על מרחק גאוגרפי בלתי נמנע. 

גם אם מובן מאליו שאופן ניהול הפורום הושפע מעובדת היותי פסיכולוגית ובעלת ידע טיפולי, הרי שמעולם לא ראיתי בנוכחותי בפורום "טיפול פסיכולוגי" מכל סוג שהוא. עם זאת, כפי שמתואר להלן, נוכחותי המקצועית התבררה בדיעבד כבעלת ערך חיובי לנפשם של חלק ממשתתפיו הקבועים של הפורום, ואיפשרה לי הבנה עמוקה יותר של מהות הנוכחות המבריאה והמאפשרת, המצוייה מעבר להגדרות הפורמליות של פסיכותרפיה.

כפי שכתבתי בעבר, הבנה והכרות של הבטים פסיכולוגיים יכולה לתת למנהלי הפורומים כלים חשובים שיסייעו להם ולמשתתפים ויהיו לעיתים גם בעלי תרומה לנפש, ולפיכך אני מציעה להחליף את המילה "טיפולי" (או "נוכחות טיפולית" ) בהקשר זה של הפורום , בצרוף מילים שהוא אמנם מסורבל יותר אך גם מדוייק יותר : "בעל ערך נפשי חיובי".(ד.ה. 2009)

מבוא


לפני ארבע שנים התודעתי אם כן לראשונה אל צורת הקיום המקבילה הנקראת אינטרנט.

הוקסמתי ממהירות המידע הזורם, מהזמינות, מהשפע, מתחושת גן העדן הבלתי מוגבל, ה(כמעט) נטול מאמץ ומחיר. ניתן לומר שנפעמתי מהתגשמות הפנטזיה הראשונית של מזון המוגש הישר לתוך הפה…- בלי לשלם , ובלי להכיר תודה או להיות מחוייבת.

בשפה פסיכואנליטית, היה זה כאילו תהליכים ראשוניים, התממשו לנגד עיני.

הבטים אלה של האינטרנט, סיקרנו אך גם הרתיעו אותי מאד:

הפסיכותרפיה מייצגת בעיני תהליך נפשי איטי, ארוך, לעיתים כואב ובעיקר – מאד מחייב. ערכים אלה, הם ערכים בני תוקף בעיני לאו דוקא בחדר הטיפולים בלבד, אלא כאורח חיים .

והנה, האינטרנט מציע עולם אחר, על פניו סותר, אשר הערכים השולטים בו הם מהירות, זמינות, המנעות מכאב (או תשלום), ובעיקר, העדר מחוייבות כלשהי. היום אתה כאן, ומחר אינך. היום אתה קיים כיוסי, גבר בן 40, ומחר אתה נברא מחדש כלילך, נערה בת 18.

אם תרצה, אתה יכול להיות שניהם יחד, בו זמנית. אין שום משמעות לגיל או למיגדר לתוכו נולדת.


חשתי שבמובנים רבים ,עיקרון המציאות הותיק והפרויידיאני, מאותגר קשות על ידי הההוויה האינטרנטית ,בה שולט ,לכאורה לפחות, עיקרון העונג והסיפוק המיידי.

שאלת ההתמכרות עלתה מאליה, ואיתה שאלת הפיתוי לרגרסיה.

נושא ההתחזויות והניצול לרעה של המדיום, נראה פתאום כמעט חלק בלתי נפרד מכוחה של ההבטחה הפתיינית שהיא אינהרנטית למדיום הזה, חלק מאותה לחישה מתוקה שהאינטרנט כביכול לוחש באזניך-

"כאן הכל מותר… כאן אין שום גבולות… כאן המקום להיות ולעשות מה שתרצה…"

לפיכך, אני מניחה שמעבר לסקרנות אינטלקטואלית גרידא, חשתי דחף לגונן על "העולם הישן" של הפסיכואנליזה וערכיה, מפני השתלטות תרבות "העולם החדש" שנחוותה בעיני כחסרת גבולות , מאיימת ומסוכנת.

במהלך שנות עבודתי ברשת, התעמתתי עם "המיתוס האינטרנטי" הזה, שלבש צורות קונקרטיות שונות. חיפשתי ומצאתי את האסור והמותר, את הגבולות, את הדומה והשונה שבין העולמות.

החיפוש נעשה בדרך חתחתים קשה, תוך כדי תנועה בלתי פוסקת, לרוב ללא אפשרות לעצור עצירה ממושכת כדי לחשוב או להתייעץ. העשייה האינטרנטית פועמת בקצב אחר לגמרי מהעשייה הטיפולית בקליניקה ,ואני מניחה שסבלתי פה ושם מ"הפרעות קצב " עקב המעברים החזקים מהוויה פסיכותראפויטית להוויה אינטרנטית וחוזר חלילה.


מהו פורום?

הצעד הראשון שלי כפסיכולוגית בעולם הוירטואלי, היה הקמת פורום פסיכולוגיה באחד הפורטלים הגדולים שברשת.

פורום הוא מעין חדר או אולם , הממוקם בתוך החלל הוירטואלי הגדול של הרשת.

בהגדרתו הפורמלית הוא "קבוצת דיון" סביב נושא מסויים, אשר מוזמנים אליה באופן פתוח וחופשי כל המעוניינים בנושא.

בפועל, פורום הוא הרבה יותר מאשר הגדרה פורמלית זו. אני מקווה להראות כאן כי פורום עשוי לשמש פונקציה טיפולית טבעית, אשר בעזרת ידע מקצועי אפשר להקל את התהוותה ולאפשר את המשך קיומה.

זה המקום לציין שבחרתי להשתמש לאורך הרצאה זו במילים "טיפול" או "טיפולי" בהקשר של עבודתי ברשת, אך איני שלמה עם השימוש במושג זה, לפחות לא במשמעות השמרנית הרגילה שלו, כפי שהוא קורה בקליניקה.

להבנתי, קבוצת דיון רגילה באינטרנט, גם אם מונחית על ידי פסיכולוג, אינה יכולה להקרא טיפול וגם לא טיפול קבוצתי.

זאת מחמת שתי סיבות עיקריות, שהן לכאורה טכניות אך למעשה מהותיות ביותר: האחת היא העדר חוזה טיפולי המאגד תנאי התקשרות, מוטיבציות וציפיות מוגדרות מראש, גבולות אחריות מקצועית ותשלום .

והסיבה השנייה היא שהפורום פתוח לקהל הרחב ולכן מצוי בהשתנות מתמדת, ללא כל קביעות או מחוייבות מצד המשתתפים, וכל זה הופך את המאמץ ליצור סטינג טיפולי למשימה כמעט בלתי אפשרית.

ולמרות העמימות ההגדרתית הזו, איתה הסכנתי לחיות ולהתנהל , למדתי שההשתתפות בפורום ובעיקר בפורום המנוהל על ידי איש מקצוע, יכולה להיות חוויה נפשית משמעותית, לעיתים לא פחות מפסיכותרפיה אינדיבידואלית או קבוצתית.


מהי אם כן, הנוכחות  שלי בפורום, ומהם המשתנים המרכיבים אותה:

אנשים מפנים לפורום יום יום אוסף של צרכים ומשאלות, אליהן אני מנסה להענות בדרכים שונות:

אני מספקת ידע מקצועי אם נדרש כזה, שואלת שאלות שפותחות ומרחיבות את הדיון, מאירה הבטים פסיכולוגיים סמויים של הנושאים המובאים, ולעיתים גם מציעה פירושים אישיים וקבוצתיים.

הפורום כקבוצה פתוחה ומשתנה, יוצר כל הזמן שינויים באופן הנוכחות שלי, אך מעבר לאופנויות השונות קיים מכנה משותף אחד חשוב:

כל הפעילות שעשיתי ושאני עושה עד היום בפורום, מטרתה אחת: לשמור את נוכחותי שם ,להראות אותה ובכך להמשיך ולקיים אותה.

במובן זה, אין כל הבדל בתפיסת התפקיד שלי בקליניקה או בחלל הוירטואלי הפורומי. שכן בעיני, הנוכחות היא הדבר המרפא , ולא סוג הפרוש הניתן או התאורייה ממנה ניגזר אותו פרוש. המילים אותן אני אומרת או כותבת, בקליניקה או באינטרנט, מטרתן לעזור לי ליצר את אותה נוכחות טיפולית שמשמעותה: הקשבה ותגובה אמפתית לאשר נאמר וקורה באותה עת.

אך מצאתי הבדל ברור בין נוכחותי בקליניקה וברשת:

המדיום הוירטואלי הוא חד מימדי, קריאה וכתיבה בלבד, הוא נעדר יכולת להעביר מחוות גופניות וקשר עין של אמפתיה ואינו מסוגל לעטוף ולרכך אמירות חשופות מדי באמצעות חיוך או הנמכת קול…

גיליתי שמילים כתובות שונות בהרבה מאותן מילים כשהן נאמרות בקול, ושהן נושאות בחובן אפשרות רבה יותר לפגיעה נרקיסיטית עבור הנמען.

גם הנוכחות השותקת של המטפל, זו שממנה יווצר המרחב הפוטנציאלי של המטופל, והאפשרות שלו להיות לבד עם עצמו (אם להתייחס למושגיו של ויניקוט למשל), משתנה לגמרי במדיום כתוב, ועלולה ליצר תחושה של נטישה במקום של צמיחה.

גיליתי שבאינטרנט, אין שום דרך ליצר נוכחות אלא על ידי כתיבה רציפה ומאמץ יצירתי לתרגם למילים את מושג השתיקה האנליטית.

הדלות החומרית של האינטרנט כמדיום כתוב בלבד, מחייבת הגברה של ביטויי הנוכחות של המטפל, יחסית לנדרש בקליניקה.

מי הם באי הפורום ומהם נושאי הדיון האופייניים?

צרכני הפורום שלי, מהווים למיטב הבנתי חתך מייצג של צרכני הפורומים באינטרנט בכלל, דהיינו בעיקר אנשים צעירים, בסוף שנות העשרה ועד תחילת שנות השלושים, רובם המכריע רווקים.

רוב האנשים, למרות גילם הצעיר הינם בעלי נסיון רב במפגש עם מטפלים ופסיכותרפיה לסוגיה, בין אם במרפאות או מחלקות אישפוזיות ,או במסגרת פרטית.

נושאי הדיון בפורום משתנים לפי תקופות ,אך כמו עונות השנה, הם שבים במחזוריות קבועה, פחות או יותר.

המשתתפים מבטאים שאלות קיומיות ותחושות של אבדן דרך, חיפוש כיוון, אי מימוש עצמי /מקצועי/זוגי, תחושות של ריקנות, דיכאון, חוסר ערך עצמי,

הם מספרים על התמכרויות , אובססיות , ומשתפים בהרבה סיפורי אהבות נכזבות ופרידות מכאיבות.

אחד הנושאים הראשונים שעלו בפורום מייד עם הקמתו, היה באופן לא מפתיע שאלת האמון או בעצם אי האמון בפסיכולוגים, בפסיכולוגיה ובטיפול נפשי.

ההרגשה היתה שהולך ונוצר בפורום מעין מרחב ,לתוכו יכולים המשתתפים להביא באופן טרנספרנסיאלי, את האכזבות והטראומות שלהם ממפגשי עבר "קונבנציונליים" עם מטפלים בקליניקה, ולעמתם מול המפגש החדש והלא קונבנציונלי עם מטפלת בפורום הוירטואלי.

דרך הדיון המתמשך בנושא אי האמון בפסיכולוגים, נבדקה ונבנתה באופן מקביל שאלת היכולת לתת אמון בפורום ובמנהלת שלו, כפי שאדגים עתה באמצעות הצגת המקרה.

הצגת מקרה


מטעמי שמירה על פרטיות המשתתפים וברוח היצירתיות המאפיינת את ההוויה האינטרנטית, יצרתי כאן דמות בדוייה לחלוטין, המורכבת מאלמנטים מייצגים, אשר סיפורה יעביר באופן מדוייק ככל האפשר את התהליכים הטיפוליים האמיתיים המתרחשים בפורום.

רפי הוא בחור בן 25 , סטודנט מצליח ללמודי תואר שני בפקולטה יוקרתית.

הוא החל את דרכו בפורום זמן לא רב לאחר הקמתו, ושהה בו באופן יומיומי כשנתיים.

אחת המטרות המוצהרות בגלוי של רפי ,עם כניסתו לפורום, היתה : "להטריד את הפסיכולוגית…"

הוא היה רווי טראומות מטיפולים פסיכולוגים כושלים ומכאיבים ובעיקר ממפגשים משפילים עם קב"ן ,אליו הופנה במהלך שרותו הצבאי מכיון שהיה בדיכאון ממושך ועשה מספר נסיונות אבדניים.
אותו קב"ן, ש"זרק אותי מהצבא" כדבריו, השאיר חותם בלתי נמחה בצורת אבחנה קשה ופרוגנוזה שלילית ביותר. רפי זוכר בעיקר את המשפט- "עם הפרעה כמו שלך, אין לך שום עתיד..."

גם מפגשים נוספים עם פסיכולוגים ,לאחר הצבא, היו כישלון חרוץ.

השנים שלאחר השחרור היו תקופה מתמשכת וכאובה של חוסר השתלבות ובדידות חברתית כמעט מוחלטת.
היו לו מערכות יחסים מיניות קצרות טווח בלבד, והוא נמנע במכוון מיחסים אינטימיים .
האינטרנט היה מוצא נוח מאד הן לבדידותו הרבה והן לצורך למצוא מענה והסבר לסבל הנפשי שלו, מבלי להעזר לשם כך בפסיכולוג ובטיפול, שהיו מושגים מוקצים מחמת מיאוס עבורו.

הוא שוטט רבות באתרים רפואיים ופסיכולוגיים שונים. להערכתי, חיפש באתרים אלה תשובה לשאלת הזהות שהציקה לו, דרך חיפוש של "אבחנה קלינית" להפרעה ממנה כביכול סבל.
הקב"ן הצבאי אבחן אותו בעבר כ"בורדליין מניפולטיבי", ולמרות שחש נעלב ובלתי מובן על ידו ,אימץ אבחנה זו והתנהג בהתאם .

סמוך למועד כניסתו לפורום הוא קרא באינטרנט מאמר שעזר לו לאבחן את עצמו כסובל מהפרעה ביוכימית הגורמת לדיכאונות מז’וריים. הוא הזדהה עם הדברים שקרא וברוח זו פנה לפסיכאטר שאישר את האבחנה ונתן לו טיפול תרופתי.
מאותו רגע נטש את אבחנת הבורדליין, ואימץ את אבחנת ה"דיכאון הקליני" כביכול.

כאשר קראנו בפורום את דיווחיו, ניתן היה להתרשם כי הנקודה העיקרית אינה מהות האבחנה הרפואית כמובן, אלא הצורך שלו להגדיר את עצמו באופן כלשהו, למצוא לעצמו זהות ברורה שתתן פשר ומשמעות לתחושות הקשות של ריקנות ודיכאון שהוא חש בתוכו.

הזדהות מוחלטת זו עם "מחלתו הביולוגית" כביכול, גם סייעה לו לתרץ לעצמו את הרתיעה מטיפול פסיכולוגי.

מכיון שאסף לו ידע רב דרך האינטרנט על מחלות, הפרעות ותרופות, הפך עד מהרה לכהן הגדול של הפרמקולוגיה בפורום, ולמתנגד מספר אחת של פסיכותרפיה, שהיתה בעיניו "קשקוש מוחלט".
הוא התנגד ולעג כמעט לכל מה שעשיתי בפורום.

מכיון שהתנגדותו הטרנספרנסיאלית אלי כפסיכולוגית היתה ברורה מלכתחילה, חיפשתי מקום בו יוכל הקונפליקט העצום שלו עם טיפול ומטפלים להרגע מעט, ולו באופן זמני.

התחלתי לחפש עבורו אפשרות להתקיים לצידי בפורום בלי למחוק אותי ובלי להיות נמחק על ידי, ותהליך החיפוש הזה הביא לשינוי בנוכחותי בפורום באופן כללי.

בתחילת דרכי בפורום, נבעה עיקר התנהלותי מתוך עמדה אפיסטמית של מומחית בעלת נסיון וידע פסיכולוגי המוצע למשתתפים בדרכים שונות.

רפי ואחרים כמוהו, הציבו בפני אתגר לא פשוט, שגרם לי להתחיל להתמקם מחדש במרחב הוירטואלי/פוטנציאלי של הפורום.

הבנתי שרפי רוצה להכחיש את היותי פסיכולוגית. משאלתו הקרובה למודע, היתה לבטל כביכול את הידע שיש לי וגורם לו לתחושת נחיתות, ולמחוק על ידי כך את הפסיכולוגיה הקלינית כולה , כמייצגת באופן טרנספרנסיאלי סמכות טיפולית נכספת מחד, ומשפילה ונוטשת מאידך.

אך נסיונותי לפרש את ההעברה המורכבת הזאת, עלו בתוהו.

כל נסיון לפירוש, נדחה במהירות על ידו מלווה ברציונל שאי אפשר להתווכח איתו, לפיו : "כאן זה לא טיפול, ואני לא מסכים לקבל שום פרושים או כל דבר אחר שמזכיר טיפול פסיכולוגי"

נאלצתי להודות שהוא צודק: לא היתה בינינו כל ברית טיפולית.

היה עלי לחפש בתוכי נוכחות פסיכולוגית חדשה , שתהיה בלתי מפרשת ובלתי מאיימת.

חיפוש מתמשך ובלתי נלאה זה, שינה לא רק את חייו של רפי, אלא גם את חיי שלי כפסיכולוגית, והעלה בי שאלות ותובנות מטה- פסיכולוגיות חדשות וחשובות .

דרך המפגש החזק והבוטה עם רפי ומשתתפים אחרים , הבנתי כי אני בשהותי באינטרנט, אני נמצאת כביכול בטריטוריה זרה בה אני נטולת חוזה, מנדט וסטינג טיפולי מקובל.

יתרה מזאת, לעיתים חשתי כאילו אני מצוייה בארץ עויינת ממש - ארצם של "המתנגדים לטיפול" אשר באים לפורום פסיכולוגיה כדי להמנע מטיפול פסיכולוגי. אנשים אשר באים להשיג ידע פסיכולוגי על מנת להשתמש בו לצרכי עיבוי ההגנות שלהם. כדי להראות לעצמם שאינם זקוקים לטיפול, וכי הם כבר יודעים "את כל מה שיודע הפסיכולוג ,ואפילו טוב יותר”

לפיכך הצטרכתי לפתח נוכחות  מסוג אחר: יצרתי עם רפי שביתת נשק שהתפתחה לברית אמיתית. תחילתה של הברית היתה חד צדדית, אך בהדרגה הוא אימץ אותה בהענות ובשמחה.

כדי למנוע מצב מכאיב של קונפליקט, איפשרתי לו לבטל כביכול את ההיררכיה בינינו . עשיתי זאת על ידי כך שהתפעלתי מאד מהידע הרב שצבר בפרמקולוגיה ופסיכיאטריה. כאשר איפשרתי לו להפגין ידע זה בפורום ולהציע אותו לאחרים כבר סמכא, עזרתי לו להפרד בהדרגה מההעברה אלי כדמות מסרסת ומשפילה, וכמובן לקבל שיקוף הולם לגרנדיוזיות שלו, שעד אז יכלה להתבטא אך ורק בצורה של וכחנות .

ברגע שהקונפליקט הטרנספרנסיאלי נרגע והדחף השיחזורי פחת, התחלנו כולנו להיות עדים לתהליך מרגש ביותר של טיפול עצמי דרך כתיבה אינטנסיבית בפורום .

הכתיבה החופשייה ממתח וקונפליקט, איפשרה התחלה של שיקום הפגיעה הראשונית באישיותו, זו שעמדה בבסיס הדיכאון , התוקפנות, וכל שאר התופעות הסימפטומטיות מהן סבל שנים רבות.

בסופו של דבר, נעשה חסיד נלהב של פסיכותרפיה ,פנה לטיפול והמשיך שם את התהליך שהחל בפורום.

דיון

העבודה עם בני דמותו של "רפי" בפורום , אילצה אותי לבדוק מחדש את משמעות הטיפול, לשאול שאלות כמו מהו הגורם המרפא ומה משמעותה של נוכחות טיפולית .

ניתן לומר, שהעדר הסטינג והמיגבלות הקשות שהעדר זה יצר עבורי, גרמו לי לבדיקה מחודשת של המהות, זו שנשארת שרירה וקיימת, גם כאשר מסירים את הקירות המגינים של הקליניקה ושל הסטינג .
כתוצאה מהמסע המפתיע אל הווית האינטרנט, מצאתי את עצמי עושה מעבר תאורטי לא מתוכנן, אשר היו לו השלכות קריטיות על החשיבה והעשייה הקלינית שלי.

העדר המנדט לטפל , יחד עם חוויות אחרות שצברתי באותה ארץ מופלאה, תרמו רבות למעבר מחשיבה פסיכואנליטית קלסית אל פסיכולוגיה אחרת.

במקום אינטרפרטציות וניתוח מניעים לא מודעים, מצאתי עצמי עושה שמוש רב מאד בהבנה אמפתית מדויייקת ,ובאקטים אמפתיים הנגזרים מתוך הבנה זו.
כך מצאתי עצמי מתקרבת יותר ויותר לפסיכולוגיית העצמי של קוהוט , אשר העבודה הממושכת ברשת תרמה להכרתי בכוח הרב הטמון בה.
אנסה להראות עתה ,שאם נבדוק את המאפיינים העיקריים של פסיכולוגיית העצמי אל מול ההוויה האינטרנטית, נגלה שהסתירה הראשונית לכאורה שעליה הצבעתי בראשית דברי ,בין תרבות האינטרנט לבין התרבות הפסיכואנליטית, כבר אינה כה דרמטית.


אזכיר אם כן בקצרה מספר מושגים מרכזיים של פסיכולוגיית העצמי, ואנסה להראות את אופן התממשותם באינטרנט:

1 תאוריית העצמי שמה במרכזה את האכסיומה לפיה פתולוגיות אישיותיות נגרמות עקב חסך ראשוני בשתי חוויות הוריות חיוניות: המירורינג והאידאליזציה. התרבות האינטרנטית אשר מאופיינת בחשיפה עצמית אינטימית ביותר ,לעיתים עד כדי אקסהיביציוניזם (לדוגמה תופעת הבלוגים), מבטאת חסך וצורך רב מאד במירורינג, אשר מקווה להתמלא באמצעות חשיפה זו.


2 העצמי מתפתח תמיד בתוך מטריצה הכרחית של יחסים מיוחדים במינם עם הסביבה, יחסים הקרויים יחסי עצמי וזולתעצמי. זולתעצמי הינו מישהו או משהו שאינו נחווה כישות חיצונית לעצמי, אלא מחובר אליו בקשרי התמזגות ומספק לו חומרים נפשיים החיוניים לבניית הנרקיסיזם הבריא. מטריצה זו חייבת להתקיים לאורך זמן וללא הפרעות, כדי להביא להבשלה של גרעין העצמי, אחרת הוא נותר במצב ארכאי וראשוני.

בעיני, האינטרנט יכול להחשב כסוג מיוחד של זולתעצמי. ניתן לקיים איתו קשרי זולתעצמי בלתי נפסקים , מאחר והוא אינו מוגבל בזמן ,מקום או סבלנות, והוא זמין באופן פרמננטי.

איני יכולה לחשוב על שום מדיום אחר, אשר יכול לאפשר לאדם בכל רגע ורגע, 24 שעות ביממה, את החוויה של:

"מישהו קורא אותי עכשיו"

"מישהו רואה אותי עכשיו"

"מישהו בורא אותי עכשיו"

כזולתעצמי חסר גבולות ומגבלות , עשוי אם כן האינטרנט לאפשר היבראות של עצמיים ,אשר לא יכלו להברא בעולם הלא וירטואלי.


3 העיקרון השלישי והאחרון אותו אני מבקשת להזכיר, הינו ראיית התפתחות העצמי כתהליך אינסופי. לפי תפיסתו של קוהוט, ההתפתחות הנפשית אינה מסתיימת לעולם, וכך גם הצורך הבלתי פוסק בזולתעצמי.

יש אין סוף אפשרויות פוטנציאליות להיות. ואין סוף לזהויות האפשריות שאדם יכול לממש.

אם נמשיך הלאה עם עיקרון זה של התפתחות והשתנות בלתי מוגבלת ובלתי פוסקת, נוכל לראות את העצמי הקונקרטי של האדם, כפי שהוא מתממש בכל רגע נתון, רק כאופציה מקרית אחת מתוך אינספור אפשרויות קיום.

אופן התבוננות זה, הינו בין היתר אחד התוצרים של הפוסט מודרניזם, והוא משפיע על המטה פסיכולוגיה העכשוית ,ועשוי להשפיע על האופן בו תתפתח הדיסיפלינה בעתיד.

המשמעות הקלינית המעשית של חשיבה זו, קשורה לאיכות המרפאה שיש לאותה חוויה אקזיסטנציאליסטית של בחירה בלתי פוסקת.

למול הדטרמיניזם הפרויידיאני הישן, מציעה הפסיכולוגיה העתידית (כפי שאני מזמינה לנסות ולראות אותה) , נגיעה אפשרית של האדם בגרעין הראשוני והאינסופי של קיומו, זה שמצוי מעבר לעצמי המורכב ממשתנים ביוגרפיים וגנטיים [
ליכולת זו לנגוע בגרעין הראשוני ביותר , באותו דף חלק , המצוי כביכול מתחת לשורות הטקסט שנכתב בנו על ידי הורינו ועל ידי המטען התורשתי שהושם בנו, יש איכות מרפאה. איכות של צמיחה, של תקווה, ושל נביעת מעיין בלתי פוסקת.

ההוויה האינטרנטית ,שבמובנים רבים ניתן לראותה כהוויה פוסט מודרניסטית ולו רק בשל האפשרות שלה להציע אוסף של קיומים מקבילים בו זמנית, משרתת מבלי משים את אותה משאלה מרפאה לנגיעה בגרעין העצמיות הפוטנציאלית.

אני מבקשת להציע כאן, שעיקרון החלפת הזהויות והשימוש בזהויות בדויות, אשר כה מאפיין את תרבות האינטרנט, יכול להיות מוסבר דרך סיפוק חוויה זו של טרנסנדנטיות.

ההסברים היותר שכיחים לתופעת הזהויות הבדויות באינטרנט, קשורים הן ליכולת להתבטא באופן חופשי יותר כאשר חובשים מסכה כביכול, והן ליכולת לשחק משחק תפקידים ולממש חלקי עצמי נכספים אותם לא ניתן (או מסוכן) לחיות בחיים הלא וירטואליים.

אני רוצה להוסיף להסברים אלה, את ההשערה שעצם החלפת הזהות, ללא שום קשר לזהות הנבחרת שיכולה להיות גם מקרית לגמרי, מעמתת את האדם עם חווית האינסוף ועם הגרעין הראשוני של עצמיות וחיוניות, ובכך מקרבת אותו לעצמו.
בפורום , היו מקרים בהם אנשים החליטו בשלב מסויים לוותר על דמותם הוירטואלית ולהופיע בזהותם האמיתית, לאחר שחשו בטוחים ומקובלים דיים.
חלקם דיווחו על תחושות קשות של פגיעה נרקיסיסטית ואף דיכאון, בעקבות אבדן זהותם הוירטואלית, וטענו שהרגישו יותר "הם עצמם " כאשר היו וירטואליים, וכעת הם חשים פחות נוכחים- פחות קיימים!
לדעתי, כדי להבין תופעה זו באופן מלא, אנו נדרשים לרעיון הזהות הנבנית מתוך עצם המשחק. אנו מתבקשים להכיר בעצמיות הנבנית מתוך הבדייה ,שהיא לעיתים יצירה אמיתית יותר מה"אמת" החיצונית של האדם שאינה נחווית כבחירה אותנטית אלא כפרי דטרמיניזם גנטי וסביבתי.


אני סבורה ששימוש מושכל עתידי באינטרנט לצרכי התפתחות העצמי, עשוי לאפשר לאדם להשיל מעליו כביכול, את הקליפה הקודמת והמקרית של נסיבות חייו, זו שלא נבחרה על ידו ולכן לעולם אינה יכולה לשקף באמת את עצמיותו, ולחזור למצב הבראשיתי שלו.

ואשתמש ,לסיום, במושג מושאל מעולם המחשבים:

כאשר אדם משחק באינטרנט את משחק החלפת הזהויות, הוא עושה לעצמו מעין "restart ונוגע בנקודת ההתחלה שלו,

ובכך, הוא יכול לברוא את עצמו בכל פעם מחדש.


כל הזכויות שמורות ©.