. עצמיות על- מבנית  (נרקיסיזם קוסמי)

התיאוריה הקוהטיאנית ,בדומה לתיאוריות הפסיכולוגיות שקדמו לה, מנסחת וממשיגה את האופן בו נבנה העצמי .

אבל בשונה מתיאוריות אחרות, היא ממשיכה הלאה גם לאחר השלמת בנייתו של העצמי, ומציעה מצב של התקיימות על- מבנית: במאמרו של קוהוט משנת 66 "על צורות והתמרות של נרקיסיזם", הוא מציין חמש איכויות של העצמי הבוגר, שהן בחזקת התמרות של הנרקיסיזם האישי והמבני לכדי צורה רחבה יותר, קוסמית, של הנרקיסיזם. ואלה חמש ההתמרות : 1. יצירתיות 2.אמפתיה 3.קבלת החלופיות של העצמי 4.הומור ו5. חוכמה.

המצב ההתמרתי המשמעותי ביותר הוא למעשה המצב הקיומי של היות זולתעצמי-  אחד המושגים המרכזיים בתיאוריה: היות זולתעצמי עבור האחר (למשל המטופל), מצריך היות במצב קיום מיוחד במינו, מצב שהוא שונה ממצב העצמי הרגיל (המבני) של האדם.
זהו מצב של התמרה העצמי המבני לכדי עצמיות רחבה יותר, שקוהוט מכנה בשם נרקיסיזם קוסמי.
היות זולתעצמי לאחר, פירושו ביסוס עמדה מוסרית רחבה כלפי העולם, וקבלת האחריות שבאה עם ההבנה של זיקת הinter- being המצוייה בכל, אם לנקוט בטרמינולוגיה המבטאת תפיסת עולם המקובלת במסורות האסיאניות כמו הבודהיזם למשל.
הזולתעצמי, בכתיב המחובר שלו (תחילה כתב קוהוט : self-object ,כשתי מילים נפרדות המחוברות במקף, אך בהמשך, בהברקה נפלאה, הסיר את המקף ויצר מילה אחת שלמה),הינו ישות שאינה חיצונית ואינה פנימית.
היא אינה אובייקט אך גם לא סובייקט.
הזולתעצמי הוא זה שמשעה את הסובייקטיביות שלו עצמו, מניח את עצמיותו הניפרדת והיחודית בצד, בכדי לקלוט באופן אמפתי ומדוייק ככל האפשר את חוויותיו הרגשיות (וגם הגופניות) של העצמי אותו הוא מכונן באמצעות מבטו המתבונן (mirroring ).

אין אפשרות להבין באופן אינטלקטואלי את תהליך ההשעייה הזה ,אלא אך ורק לחוות אותו. הדרישה כלפי המטפל :השעה את עצמיותך! הינה דרישה פרדוקסלית, וככל דרישה "חיצונית" אחרת (גם כאשר היא מגיעה מהאני העליון של המטפל כדרישה מאולצת) , עלולה לייצר חסימה בפני ההתמוססות של העצמי לתוך מצב הזולתעצמי.

נקודה זו חשובה מאד וכדאי לשוב ולהדגיש אותה:
היות זולתעצמי אמפתי מתוך ביטול גבולות הניפרדות האישית, הינו משימה לא פשוטה כלל, שכדאי להתכוון אליה ולחפש דרכים להנכיח אותה, אך כדאי מאד שלא להפוך אותה לדרישה עצמית ביקורתית, שכן כל דרישה "חיצונית" כזו שאנו דורשים הן מאחרים והן מעצמנו, דינה לקרקע את העצמי שלנו מתוך עודף מודעות עצמית.
מודעות עצמית מהסוג המתאמץ המבקר והשופט, נוטה להפריע ולמנוע את תהליך ההתמוססות הזה לתוך חוויה אחדותית עם האחר.

היכולת להניח לעצמי המבני שלנו לנוח מהדרישה העצמית, משאלת הערך העצמי, מהציפיה, מהחרדה, מהתשוקה, ומכל שאר המאפיינים את כולנו במצבנו המבני, על מנת להפוך לזולתעצמי לאחר, הינה משימת חיים אדירה. 

האם קוהוט הציע למטפל דרכים לאפשר חוויה זו?

ובכן, קוהוט לא הציע דרכים קונקרטיות באמצעותן ניתן להגיע לחוויה זו, ולמעשה ניתן להגדירה רק על דרך השלילה ולומר שהתמרה היא ההפך מהאחזות בעצמי המבני. אבל כאשר מפגישים את מושג ההתמרה עם הטרמינולוגיה הבודהיסטית, כפי שניתו לקרוא בקטיגוריה הרלוונטית באתר זה, הרי שאנו יכולים להסיק מכך שאופניי התירגול המזרחיים שמטרתם לאפשר חוויה אחדותית עבור המודט, יכולים להיות כלי עזר בידיו של המטפל הקוהוטיאני בבואו לכונן עצמיותו למצב על- מבני.

כל הזכויות שמורות ©.